הידעתם שיש מעל ל-2000 ספינות טרופות בדרום אפריקה? הספינות, אשר מפוזרות לאורך כל קו החוף, הן תזכורת תמידית לספינות שהפליגו באוקיינוסים הפראיים שלאורך חופי המדינה. במשך שנים רבות לא היו מגדלורים בדרום אפריקה, לא לספינותיהם של חוקרי הארצות ללא החת ולא לספינות העבדים הרבות שעברו באזור. למרות מאמצי הניווט של המלחים, הסופות, המים הסוערים והערפל הסמיך גבו חיים רבים.
ספינות טרופות מספרות סיפורים קשים וקודרים, והן ללא ספק חלק מההיסטוריה העשירה של דרום אפריקה. כיום, ניתן לחזות רק במעט מכלי השיט הללו. חלקם שקועים עמוק מדי בלב הים, וחלקם עטופים במסתורין מלא סיפורי רוחות ואגדות אורבניות.
אז מצאו את רוח ההרפתקנות שלכם, ובואו איתנו למסע בזמן שבו נחקור את הספינות הטרופות של דרום אפריקה.
הספינה הטרופה העתיקה ביותר שאנו מכירים היא ה-'Soares', שעלתה על שרטון בערך בשנת 1505. המאה ה-16 הייתה תקופה של שגשוג מסחרי, ועל כן גם מלאה במסעות. בארתולומיאו דיאש (Bartolomeu Dias) הפורטוגזי היה האירופאי הראשון שהפליג סביב הקצה הדרומי של אפריקה. מאוחר יותר, מגלה ארצות פורטוגזי נוסף בשם ואסקו דה גאמה (Vasco Da Gama) המשיך את מסעו של דיאש, חצה את האוקיינוס ההודי והגיע למזרח הרחוק.
והנה עובדה מעניינת: האם אי פעם תהיתם מדוע הקצה הדרומי ביותר של אפריקה נקרא Cape Agulhas, או בעברית, כף אגוליאש או כף המחטים? ובכן, בתקופה שבה כלי שיט פורטוגזים רבים שטו סביב הכף, קרה דבר מוזר למחטי המצפנים. האגדה מספרת שמחטי המצפן החלו להסתובב, ולא הצליחו לאתר את הצפון. לכן, דיאש קרא לכף זו Capo das Agulhas, או בעברית – כף המחטים. גם כף התקווה הטובה המוכרת לנו היום הייתה מוכרת בכינוי נחמד פחות – כף הסערות, בית הקברות של הספינות.
רוב הספינות בדרום אפריקה נטרפו סביב המאה ה-19, בתקופת שיא של התחבורה הימית באזור. למעשה, הסופה הגדולה של שנת 1865 טרפה עשר ספינות מחופי קייפטאון בלילה אחד. לאחר אותה סופה, החלו לקום על קו החוף של דרום אפריקה יותר ויותר מגדלורים על מנת לצמצם את כמות הספינות הטרופות.
בעיירה ברדסדרופ (Bredasdorp), הקרובה לכף המחטים (Cape Agulhus) עליה דיברנו, שוכן מוזיאון הספינות הטרופות היחיד בכל דרום אפריקה. המוזיאון נותן מקום של כבוד ל-150 כלי שיט שסיימו את חייהם לאורך החוף הסוער של הכף. נקודה זו היא נקודה מיוחדת מסיבה נוספת: כף המחטים היא הנקודה הדרומית ביותר באפריקה, והיא הנקודה שבה נפגשים האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס ההודי.
החוף הפראי של הכף המזרחית, והכף של אזור הכף המערבית, ידועים במיוחד בזכות כמה מהספינות הטרופות שבהן. כמה מהמפורסמות ביותר הן 'Grosvenor', 'Arniston', 'HMS Birkenhead' וכמובן גם 'Santo Espirito'.
מאמינים כי הספינה Grosvenor נשאה על סיפונה אוצרות רבים – יהלומים, אבני אודם וזהב – כשהייתה בדרכה חזרה מהודו לאנגליה. התעלומה הגדולה בסיפור טביעתה של הספינה, אשר טבעה בשנת 1782, היא שכל המאמצים למצוא אותה עלו בתוהו. עד היום אנשים רבים תוהים היכן שוכבים היום הספינה אוצרותיה.
העיירה ארניסטון קיבלה את שמה מהספינה Arniston, שהייתה בדרכה מסרי לנקה לאנגליה. לרוע המזל, היא הפליגה אל תוך סערה איומה ועלתה על שרטון ב1815. עד היום, זו נחשבת לאחת תאונות השייט הגדולות ביותר, עם שישה ניצולים בלבד מתוך 376 הנוסעים.
טרגדיה נוספת אירעה בשנת 1852, כאשר הספינה HMS Birkenhead טבעה לחופי גנסבאי (Gansbaai). כל הנשים והילדים ניצלו, בזכות הקפטן שהורה כי עליהם להיות הראשונים לעלות על סירות ההצלה. זוהי אחת הדוגמאות המתועדות המוקדמות ביותר לנוהל מסוג זה.
ולבסוף, ישנה Santo Espirito, אשר קורצת לכל ההרפתקנים באשר הם עד היום. הספינה טבעה קרוב למפרץ מורגן בכף המזרחית, בשנת 1608. אם יתמזל מזלכם, ייתכן כי תמצאו אוצרות שנשטפו מהספינה; הגלים מידי פעם סוחפים עימם אל החוף חרוזי קרנליאן, צדפי נוי ושברי חרסינת מינג.
