הגעתם של ההולנדים לקייפטאון בשנת 1652 מתקשרת לרוב לאפריקאנס. בתחילה, בלשנים התמקדו בדמיון בין אנשי מִקְְנֶה (livestock farmers) להולנדית. ואף על פי שההתיישבות ההולנדית שיחקה תפקיד באפריקאנס, קיימות עדויות לאפריקנס מדוברת כבר בשנת 1595. כאשר ילידי הקוֹיקוֹי סחרו עם יורדי הים ההולנדים, הם נאלצו לדבר בשפה שתובן על ידי שני הצדדים. במאה ה -18 עברו שתי קבוצות של דוברי אפריקאנס לפנים המדינה: שבט הקוֹיקוֹי ומגדלי צאן ובקר.

בין השנים 1700 ל- 1800 האפריקאנס עברה המון שינויים. השפות החלו ליצור זהות משלהן ודוברי האפריקאנס נתקלו בהרבה שפות שונות במסעם. בעוד שההולנדית מהווה את רוב שורשיה של האפריקאנס, שפות אחרות כמו אנגלית, מלאית ושפות ילידיות נוספות מילאו גם הן תפקיד גדול בהתפתחותה.

דֶה בּוֹדֵה (De Bode), שיצא לאור בשנת 1859, היה העיתון הראשון שהציג מאמרים באפריקאנס (לצד הולנדית). בשנת 1860 הקימה קהילת בו-קאפ (Bo-Kaap) בקייפטאון בית ספר ובו נכתבו טקסטים בניב של קייפ-מַלַאי (Cape Malay). סגנון הכתיבה היה כתיב פונטי ונכתב בערבית. כמה שנים אחר כך, בשנת 1876, העיתון הראשון בשפת האפריקאנס בלבד, Die Afrikaanse Patriot, ראה אור..

האפריקנס קיבלה את שמה רק בשנת 1866, אך בתקופה זו היא עדיין נתפסה כשפה נחותה מההולנדית, שפה שלא הצטיינה בספרות או במדע. לעתים קרובות היא כונתה "ההולנדית של המטבח". אך הדבר השתנה בראשית המאה העשרים כאשר האפריקאנס ביססה את מעמדה באמנויות ובאקדמיה, ובשנת 1925 היא הפכה לשפה רשמית והחליפה את ההולנדית.

צמיחת השפה הייתה מדהימה; האפריקאנס התפתחה לשפה אקדמית וכלכלית במעמד גבוה. לרוע המזל, במהלך תקופת האפרטהייד, בשנת 1974, היא נכפתה על השחורים שלא היו דוברי אפריקאנס כשפת הוראה בבתי הספר. היא נתפסה כשפת שלטון המיעוט הלבן והמדכא והביאה למרד סווטו בשנת 1976, כמחאה נגד השימוש באפריקאנס בביתי הספר. עם שחר הדמוקרטיה בשנת 1994, האפריקאנס חלקה את אור הזרקורים ולצד האנגלית, 9 שפות ילידיות נוספות הוכרזו גם הן כשפות רשמיות.